לפני מספר ימים החלטנו לעשות מעשה, להתגבר על הקושי וחוסר הנעימות וללכת עם מיכל חמצן להופעה. ההחלטה הייתה לא קלה. אולם, אהבתנו את המופע גברה על הכל וכך בשעה טובה התקבלה החלטה.
שלום שוב, אספר הפעם על יציאה לבילוי.
אכן, עבר הרבה זמן מאז היינו בהופעה של "משה".
משה הוא זמר אהוב עלינו ובעבר היינו הולכים להופעותיו בתדירות גבוהה יותר. לצערנו ההחמרה במצב הריאתי והצורך בשימוש בחמצן באופן קבוע אינה מאפשרת להידחס עם המון רב של אנשים בתוך מתחם סגור.
אולם מרגע שזו התקבלה פעלנו כמכונה משומנת קנינו כרטיסים למופע, אני דאגתי לחזור מוקדם הביתה, והיא דאגה לסיים את האינהלציות והפיזיותרפיה מוקדם. מילאתי מיכל של חמצן, לקחתנו מצלמה ויצאנו להופעה.
הגענו למקום המופע וחיפשנו חניה קרובה. לא תאמינו, כמה קשה למצוא חניה בתל אביב גם בשעה 10 בלילה. אפילו עם תו נכה. בסוף מצאנו חניה קרובה שלא הצריכה הליכה מייגעת כך שהגענו עם סטורציה נורמלית להופעה.
בכניסה למופע היה משעשע לעבור את הבדיקה הביטחונית כאשר המאבטח מצא בתיק שלי את מיכל החמצן ושאל בהפתעה "בשביל מה הבאת מפזר חום?"…. ואני הסברתי שמדובר בציוד רפואי.
בכל מקרה, נכנסנו לאולם ובחרנו את הפינה המרוחקת ביותר באולם. הרחק מהזמר והלהקה, רחוק ככל האפשר מהאנשים שהתיישבו מסביב לשולחנות ליד הבמה.
למה? לא כי אנו לא רוצים לראות מקרוב, אלא בגלל הידיעה שתופעת העישון הקיימת במקומות הבילוי אינה מאפשרת לאנקורית לנשום חופשי. ושתיכף יתחילו האנשים מסביב לשולחנות לעשן ולסלסל את העשן ישר אל ראותינו.
לכן, למרות שהגענו מוקדם בחרנו לשבת במקום מרוחק ופינתי ושמחנו מאוד.
ההופעה התחילה! הזמר שלנו עולה עם הגיטרה ומתחיל לשיר מאוד יפה, אנו מכירים את כל השירים ואפילו ניחשנו את רצף השירים ועם איזה שיר הוא יפתח את המופע. הרי אנו פעילים בפורום שלו!! אנו אוהבים לראות איך תוך כדי ההופעה הוא דואג להעלות אנשים מהקהל שישירו איתו ועם הקהל כמובן.
"יגעת ומצאת תאמין"! סוף סוף המופע התחיל ואנו היינו ברקיע השביעי. שרנו, רקדנו ומחאנו כפיים. אולם כאן לא נגמר הספור לצערי.
אני נאלץ לקטוע את ההנאה הטהורה ולספר על המשך המופע כאשר קבוצה של 6 צעירים ( 4 בנות ו- 2 בנים) בגילאי 22-24 שנים, שהגיעו באיחור אל המופע והיות ולא נשארו מקומות ישיבה בסמוך לבמה, היכן הם הגיעו להתיישב? נכון מאוד, הם נדחסו לשבת מאחורינו וכנראה שהיה להם צפוף (כי באמת ישבנו בסוף האולם) ויתכן שגם לא ראו טוב כמונו. הם שראו את האנקורית עם משקפי החמצן התחילו לעשן בלי הפסקה , סיגריה אחר סיגריה בזו אחר זו. עד שעשן סיגריות היתמר סביבנו והיה קשה לנשום למרות החמצן. כאשר הסתכלנו לכיוונם הם הסתכלו עלינו בחוסר אכפיתיות והיה ברור שהם מודעים למצב הקשה של אנקורית ושהתנהגותם מכוונת למטרה אחת – לגרום לנו לעזוב את המקום כדי שיהיה להם מרווח יותר.
ואז התלבטנו . מה לעשות? האם לבקש מקבוצת הצעירים להפסיק? או אולי עדיף לא להיקלע למהומה. מקום פנוי לא היה והתלבטנו אם לקום ולעזוב את המופע.
תנחשו מה עשינו? מה אתם הייתם עושים ?
