נס הגדילה

להלן פרק נוסף מהבלוג של בקי, אמא לג'וניור (השם שמור במערכת), בן ה-11.

נעליים חדשות. מכנסיים ארוכות החושפות גרביים בקצותיהם. חולצה מוכרת שלפתע כמו שינתה את יעודה ואינה מאפשרת עוד תנועה נינוחה.
מהו נס? מה הופך אירוע יומיומי למופלא ופלאי? איך יקרא לרגע זערורי אחד המשנה את הוויתו? ואותה הפליאה, מאין היא באה? מהו הזיק הזה אשר ניצת ברצף ומייחד את ההתרחשות המסוימת במרחב הזמן והיום?
נשמתי שלי נעתקת. אור אחר מאיר את ההווה ואותי. ההכרה בפלא צובעת את הרגע בגוונים חזקים אשר לא ישכחו. אני חוזה בנס הגדילה. ילדי שלי חולף על פני טרוד בענייניו, הוא אינו רואה את אלומת האור הזוהר עליו. זהו הסוד שלי בלבד. אני זוכה לראות אותו צומח. להרף אחד אני מודעת לתאים המתחלקים בגופו, לצמיחה של שערותיו, התארכות הציפורניים, צמיחת השיניים החדשות. אני מודעת לפעילות העיכול שבו, הלמות הלב ופעולתן של הבלוטות. אני יכולה לשמוע את הכל פועל כמו מפעל ענק ורב אגפים. משאבות שואבות, זרימה בצינורות, מנועים נוהמים ברעם מתגלגל, וברקע חריקה, קול של מתיחה והתפשטות. המפעל הזה גדל ומתעצם, גדל ותופס יותר ויותר מקום במרחב.
ילדי גדל ממש מול עיני. ואני כולי התפעמות, צופה נידהמת בקסם שבו מזון, מים ואוויר הופכים לגוף ונפש. לא מבינה כיצד תיתכן גדילה כזו.

אני סופרת נשימות. מקשיבה לרחשי העיכול. מודעת! מחשבון מותנה מתקתק בראשי וסופר קלוריות, מחלק לפחממות, שומנים, חלבונים. סופר ויטמינים ומינרלים. טיק, טיק, טיק, נקודות נספרות נופלות למקומן כמו חרוזים בחשבוניה ענקית שלעולם אינה נחה. טיק, עוד 100 קלוריות, טיק, שומנים, שומנים זה טוב, טיק, טיק, טיק, טיק. נשימה, שאיפה איטית, האם שמעתי רעשי פיצפוץ קטנטנים בשאיפה הזו? לאיפה נכנס האוויר? ימין או שמאל? מאיפה בא הרחש הזה? כתף ימין מורמת מעט לעומת השמאלית, זה אולי סימן. אולי הכניסה לריאה הימנית קשה יותר היום?
נס של נשימה ועיכול.

בעצם כל רגע הוא נס, אבל משום מה לרוב אין אני רואה את הפלא, ורק לעיתים נדירות פתאום נגלה הוא בפני במלוא גדולתו. לשביב שניה ואולי אף לפחות מתברר לי הקסם כולו. ואני, נשמתי נעתקת מהפתעה, רוצה למשוך את הרגע הזה ולהמשיך ולזכור שזכות גדולה היא לראות אדם גדל, נוצר, נברא בכל רגע מחדש.
נס הגדילה, מפעים, מפחיד ומעורר תפילה. רק שלא יפסיק, רק שלא ישתבש, רק שלא יגמר פתאום.