ראיתי בבלוג אפשרות לספר על צורת חיים האופיינית לנו, ולכל מי שחי עם מחלת הסיסטיק פיברוזיס שלה השפעה גדולה על חיינו. זה מספר חודשים שאני חושב עלינו ומזמזם בראשי את השיר שהפך לו למתנגן באופן קבוע אצלי : "עוד יבוא היום " המילים : אהוד מנור,הלחן: מתי כספי עוד יבוא היום כמו אנקור אל גן בסתיוכן אני רואהכן אני רואהאותו …
ההודעה התקבלה בשעות הצהריים המאוחרות – יש השתלה – הודעה בטלפון כל כך קצרה, הודעה אחת אשר נותנת כל כך הרבה תקווה, שמחה, תחושות גדולות של תודה לנצח. יש אישור של המשפחה התורמת, יש הסכמה של הרופאים, יש השתלה, משתילים ריאות , משתילים חיים… אני מסתכל ורואה צעירה יפהפיה מוכנה לניתוח. נשימותיה מהירות ושטחיות כאילו …
אם בעברי הייתי מורדת וסללתי את דרכי בעצמי, הרי שהיום אני מוצאת את עצמי "אסירת תודה". ולמרות שאולי תחשבו שמדובר בעליית מדרגה רוחנית, אני בעיקר מוצאת את עצמי אסירה בתודותי. כלואה במצב המחייב אותי להודות מקרב לב לכל אדם שמקדיש ולו רק רגע אחד מחייו על מנת לקבל אותי או את משפחתי ואת המצב שלנו. …
לג'וניור יש דלקת ריאות. ההרגשה היא כמו להיות על חוף הים כשדגל שחור מתנפנף מעל סוכת המציל. למרות שהכל בשליטה, יש ריח של סכנה אלימה באויר. "רעש" הדלקֶת מחריש כל אירוע אחר המתרחש בסביבה בדיוק כמו שאון התנפצות הגלים על החוף בסערה. אני ממוקדת בהחלמה שלו. מאיצה ברופאים לעשות בדיקות, לחשוב שוב על דרכי הטיפול …
המיטה שלי היא רחם. היא קולטת אותי אליה ברגעי ההזדקקות ומגינה עלי בלובנה מכל רע. לעולם תהה מיטתי עדויה לבן צחור. כל הכסתות והכרים יבהיקו מלובן לא נגוע. לא אוכל לישון ולהירגע בשום גוון אחר. כותנה רכה, נימוחה בפוך ומפיצה ריחות לבנדר. כך אני רוצה שיהיה הענן הלבן שלי בעת שאני נוחתת עליו למרגוע.במיטתי אני …
במו גופי יצרתי שני ילדים. אין דבר שאני גאה בו יותר מאשר היצירה המפוארת הזו. ליצירה עצמה קדמה כוונה. את חלום-הילדים רקמתי תַּך אחרי תַּך עם האיש שלי. האיש שניכנס לחיי בתחילת שנות העשרים שלי ומאז הוא ממלא אותי בשייכות. ביחד בנינו את הבועה שלנו. תחילה מלבנים ענקיות: אהבה, תשוקה, ריגושים, תשומת-לב… ואחר כך מלבנים …
גבורה. לא הרבה יודעים זאת, אך אני נושאת על חזי את אות הגבורה והעוז. אמנם, מפאת הצניעות אינני עונדת את העיטור בַּרָגִיל, אך חשוב לי שידע הציבור, כי אישה מעוטרת אנוכי וכי לא אחד ולא שניים רואים בי את פסגת הגבורה. את העיטור קיבלתי בשלל טקסים לא חגיגיים לאורך 11 השנים האחרונות. תשבחות על פועלי, …
להלן פרק נוסף מהבלוג של בקי, אמא לג'וניור (השם שמור במערכת), בן ה-11. נעליים חדשות. מכנסיים ארוכות החושפות גרביים בקצותיהם. חולצה מוכרת שלפתע כמו שינתה את יעודה ואינה מאפשרת עוד תנועה נינוחה.מהו נס? מה הופך אירוע יומיומי למופלא ופלאי? איך יקרא לרגע זערורי אחד המשנה את הוויתו? ואותה הפליאה, מאין היא באה? מהו הזיק הזה …
אהובים קטנים שלי. בשעת לילה חשוכה אני נכנסת לחדרים שלכם ומסתכלת עליכם ישנים. העיניים שלכם עצומות, השרירים רפויים והשמיכות מפותלות סביבכם, בלתי ניתנות לפרימה. השיער הבהיר שלכם מונח על הכרית ועור החלק עם הנמשים בוהק באור הירח הרך שזולג דרך החלון. אני מתמלאת באהבה ובחמלה ורוצה לחבק אתכם אלי ולאמר לכם כל מה שבליבי. בעוד …
"גמדון" התקבל לנבחרת העתודה בשחייה. כבר מס' חודשים אתם קוראים על חיי ומחשבותיי, וזו אולי הפעם הראשונה שאני מזכירה את גמדון. מכל מכתבי הקודמים עולה תמונה לפיה חיי סובבים סביב ג'וניור. כאילו הוא ממלא את חיי בעשייה ובעניין. בעוד שלמעשה גמדון תופס חלק מכובד מאד מזמני וחיי. כבר סיפרתי על הקשר המיוחד ביני ובין ג'וניור. …
