אם בעברי הייתי מורדת וסללתי את דרכי בעצמי, הרי שהיום אני מוצאת את עצמי "אסירת תודה". ולמרות שאולי תחשבו שמדובר בעליית מדרגה רוחנית, אני בעיקר מוצאת את עצמי אסירה בתודותי. כלואה במצב המחייב אותי להודות מקרב לב לכל אדם שמקדיש ולו רק רגע אחד מחייו על מנת לקבל אותי או את משפחתי ואת המצב שלנו. …
לג'וניור יש דלקת ריאות. ההרגשה היא כמו להיות על חוף הים כשדגל שחור מתנפנף מעל סוכת המציל. למרות שהכל בשליטה, יש ריח של סכנה אלימה באויר. "רעש" הדלקֶת מחריש כל אירוע אחר המתרחש בסביבה בדיוק כמו שאון התנפצות הגלים על החוף בסערה. אני ממוקדת בהחלמה שלו. מאיצה ברופאים לעשות בדיקות, לחשוב שוב על דרכי הטיפול …
המיטה שלי היא רחם. היא קולטת אותי אליה ברגעי ההזדקקות ומגינה עלי בלובנה מכל רע. לעולם תהה מיטתי עדויה לבן צחור. כל הכסתות והכרים יבהיקו מלובן לא נגוע. לא אוכל לישון ולהירגע בשום גוון אחר. כותנה רכה, נימוחה בפוך ומפיצה ריחות לבנדר. כך אני רוצה שיהיה הענן הלבן שלי בעת שאני נוחתת עליו למרגוע.במיטתי אני …
במו גופי יצרתי שני ילדים. אין דבר שאני גאה בו יותר מאשר היצירה המפוארת הזו. ליצירה עצמה קדמה כוונה. את חלום-הילדים רקמתי תַּך אחרי תַּך עם האיש שלי. האיש שניכנס לחיי בתחילת שנות העשרים שלי ומאז הוא ממלא אותי בשייכות. ביחד בנינו את הבועה שלנו. תחילה מלבנים ענקיות: אהבה, תשוקה, ריגושים, תשומת-לב… ואחר כך מלבנים …
גבורה. לא הרבה יודעים זאת, אך אני נושאת על חזי את אות הגבורה והעוז. אמנם, מפאת הצניעות אינני עונדת את העיטור בַּרָגִיל, אך חשוב לי שידע הציבור, כי אישה מעוטרת אנוכי וכי לא אחד ולא שניים רואים בי את פסגת הגבורה. את העיטור קיבלתי בשלל טקסים לא חגיגיים לאורך 11 השנים האחרונות. תשבחות על פועלי, …
להלן פרק נוסף מהבלוג של בקי, אמא לג'וניור (השם שמור במערכת), בן ה-11. נעליים חדשות. מכנסיים ארוכות החושפות גרביים בקצותיהם. חולצה מוכרת שלפתע כמו שינתה את יעודה ואינה מאפשרת עוד תנועה נינוחה.מהו נס? מה הופך אירוע יומיומי למופלא ופלאי? איך יקרא לרגע זערורי אחד המשנה את הוויתו? ואותה הפליאה, מאין היא באה? מהו הזיק הזה …
אהובים קטנים שלי. בשעת לילה חשוכה אני נכנסת לחדרים שלכם ומסתכלת עליכם ישנים. העיניים שלכם עצומות, השרירים רפויים והשמיכות מפותלות סביבכם, בלתי ניתנות לפרימה. השיער הבהיר שלכם מונח על הכרית ועור החלק עם הנמשים בוהק באור הירח הרך שזולג דרך החלון. אני מתמלאת באהבה ובחמלה ורוצה לחבק אתכם אלי ולאמר לכם כל מה שבליבי. בעוד …
לראות את האחר, את הזולת, זו מעלה נשגבת מאד. לרוב, ההתבוננות היא דרך פילטרים של תרבות ושל זמן. הרי מתי באמת עצרנו להתבונן בזולתנו ללא התרגום האוטומטי שאנו מריצים בראשנו הבוחן אותו לפני לפנים? האם הוא דומה לנו? האם הוא שונה? מהעידה שלנו? עשיר יותר? עני יותר? משכיל או בור? דובר את שפתינו? ימין או …
"אני יודעת, שהייתי כבר מתה באמת. אני יודעת, שאין לי דרך חזרה אל בין החיים. רק מי שהיה נאמן עד מוות ניתנה לו עטרת החיים. אני יודעת, שהמוות הפיסי אינו אלא שלב – שער המלכות הרביעית!" (לנה,בעלת הארמון/לאה גולדברג) יש בי חלק. חלק שהוא אינו שלי, ויחד עם זה הוא בשר מבשרי. הוא שוכן במרכז …
